החלטה בתיק בג"ץ 7309/05

           העותרת 1 הינה חברה פרטית מוגבלת במניות, המאוגדת כדין בארצות הברית והינה יצרנית של קטעי DNA  ו- RNA סינתטיים המשמשים לצרכי מחקר אקדמי ולשימושן של חברות ביו-טכנולוגיה. 

           העותרת 2 הינה חברת בת, בעלות מלאה, של העותרת 1 ומשמשת כיבואנית לישראל של מוצרי העותרת 1. העותרת 2 הינה חברה פרטית, מוגבלת במניות, הרשומה כדין בישראל.

           המשיב 1 הינו הממונה על היטל היצף והיטל משווה בהתאם לסעיף 5 לחוק היטלי סחר, תשנ"א-1991 (להלן: החוק).

           המשיבה 2 הינה חברה פרטית, מוגבלת במניות, הרשומה כדין בישראל ועיסוקה בייצור תחליפי DNA.

           בענייננו, פנתה המשיבה 2 אל המשיב 1 בתלונה כנגד העותרות על יבוא בהיצף לישראל של קטעי DNA סינתטיים (להלן: התלונה).

           ביום 14.6.05 קיבל המשיב 1 החלטה על-פי סעיף 18 (א) לחוק, היא ההחלטה שעתירה זו עוסקת בה, ובה קבע, כי יש לכאורה יסוד לתלונה.

           הודעה על הגשת התלונה פורסמה ברשומות ובשני עיתונים יומיים, כנדרש בסעיף 18(ג) לחוק.

           בהתאם להוראת סעיף 18(ד) לחוק, רשאיות היו העותרת 1 להשיב על התלונה בתוך 30 ימים ממועד פרסום ההודעה. כמו-כן, התבקשו העותרות להשיב על שאלון בנוגע לפעילותן.

           בקשת העותרות, כי יוארך המועד למתן תשובתן לתלונה נענתה על-ידי המשיב 1 באופן חלקי, אשר קבע, כי תשובה זו תוגש עד ליום 5.8.05.

           לטענת המשיב 1, האורכה שניתנה לעותרות בהגשת תשובתן לתלונה נקצבה עד ליום 5.8.05, על-מנת שניתן יהא להמשיך בבירור התלונה, אשר נקבע על-ידי המשיב 1, כי קיים בה יסוד לכאורה, כאמור.

           או-אז הגישו העותרות, ביום 31.7.05, לבית-משפט זה עתירה למתן צו על תנאי להורות למשיב 1 להתייצב וליתן טעם מדוע לא יבטל את החלטתו שניתנה ביום 14.6.05 מכוח סעיף 18(א) לחוק היטלי סחר, תשנ"א-1991 ולחילופין מדוע לא יוארך המועד להגשת תגובתן של העותרות ותשובותיהן לשאלונים במסגרת התלונה שהגישה המשיבה 2 אצל המשיב 1 כנגד העותרות בעניין יבוא בהיצף, וזאת עד לזמן סביר לאחר החלטתו של המשיב 1 בבקשת העותרות לביטול ההחלטה. במסגרת עתירתן, הגישו העותרות בקשה למתן צו ביניים.

           לטענת העותרות, עתירתן הוגשה נוכח הסיכון הרובץ לפתחן, לפיו תאלצנה לחשוף, בהליך חודרני, שורה ארוכה של סודות מסחריים כמוסים, בשעה שברור, כי הן נדרשות לעשות כן בהליך בטל מעיקרו, שנפתח מלכתחילה על-ידי המשיב 1 שלא כדין, בטעות, בסטייה מהנחיות פנימיות.

           כמו-כן, טוענות העותרות, כי אין הן מבינות מדוע עליהן לחשוף את סודותיהם המסחריים בפני פקיד ממשל במדינה זרה וכן כיצד זה מסרב המשיב 1 להעניק להן אורכה קצרה בחשיפת סודותיהם המסחריים.

           מנגד, טוען המשיב 1, כי מתן צו ביניים, לפיו תינתן תגובת העותרות לתלונה וכן מענה מטעמן לשאלון, רק לאחר ההכרעה בעתירה גופה, פירושה, כי המשך החקירה יעוכב לזמן בלתי מוגבל, תוך שלא מן הנמנע, כי עם כל יום שחולף נגרמים נזקים כלכליים משמעותיים למתלוננת, אשר כאמור הציגה ראיות לכאורה אודות יבוא בהיצף על-ידי העותרות.

           גם המשיבה 2 מתנגדת לבקשה למתן צו ביניים וטוענת, כי הדבר יעכב את בירור התלונה ואת הטלת הערובה הזמנית וכי קיימת חשיבות קריטית לעמידה בלוחות הזמנים שנקבעו בחוק. 

           לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בתגובת העותרות לתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים.

           נראה לי, כי איזון ראוי בין האינטרס של העותרות, כי תינתן להן שהות מקסימאלית להעברת תגובתן לתלונה לבין האינטרס של המתלוננת, המשיבה 2, כי תלונתה תיבדק בהקדם, מחייב, כי חקירת התלונה תימשך ללא דיחוי. כמו-כן, אם יינתן צו ביניים, לפיו תינתן תגובת העותרות לתלונה וכן מענה מטעמן לשאלון, רק לאחר ההכרעה בעתירה גופה, משמעותה הוא, כי המשך החקירה יעוכב לזמן בלתי מוגבל, אשר עשוי לגרום לנזקים כלכליים רציניים למתלוננת.

           כמו-כן, קבלת הנתונים הכלכליים בפני הממונה בלבד, שהינו הרשות החוקרת, חיונית לשם בירור הטענה של יבוא בהיצף ונועדה לאפשר לחברה המייבאת לישראל להפריך טענות של יבוא בהיצף. זאת במיוחד, לאור העובדה, כי נתונים חסויים, באם יועברו על-ידי העותרות, ישמרו חסויים בידי הממונים על חקירת התלונה במשרדי המשיב 1, כפי שקבוע בחוק.

           מטעמים אלה כולם, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים.